פנחס גולדשמידט (נולד ב -21 ביולי 1963) הוא הרב הראשי של מוסקבה, רוסיה משנת 1993, שמכהן בבית הכנסת הגדול במוסקבה. הוא גם ייסד ועומד בראש בית הדין הרבני של מדינות חבר העמים במוסקבה מאז 1989, ומאז 2011 מכהן כנשיא של וועידת רבני אירופה (CER) המאחדת למעלה משבע מאות רבני הקהילות מדבלין ועד חברובסק.

ביוגרפיה

גולדשמידט, נולד בציריך, שווייץ, למשפחה יהודית אורתודוכסית של אנשי עסקים, כבר בגיל צעיר הוא נסע לארץ כדי ללמוד בישיבת “פוניבז'” (1979-1981), לאחר מכן, הוא המשיך ללימודיו בישיבת “טלש'”, שיקגו, (1981-1982), ולאחר מכן במכללת נר ישראל בבולטימור ארה”ב, שם קיבל את התואר השני בתורת המשפט העברי. במקביל, הוא למד לימודי חול באוניברסיטת ג ‘ונס הופקינס, שם הוא קיבל את תואר שני במדעים בשנת 1985. באותו זמן הוא נשא את דרה לין ברודי ממונסי, ניו יורק, סטודנטית ב”ישיבה אוניברסיטי”. הם התחתנו בניו יורק ב -1985 ועברו לירושלים, שם המשיך גולדשמידט את לימודי הרבנות שלו במכון “שבט המחוקק ” לדייני הרבנות. בשנת 1987 הוסמך לרבנות על ידי הרב הראשי של ירושלים רבי יצחק קוליץ, רבי ישראל גרוסמן והרב זלמן נחמיה גולדברג.

לאחר ההסמכה עזבה משפחת גולדשמידט את ירושלים ביחד עם קבוצה של תלמידי הכולל אחרים כדי להקים מרכז הקירוב בעיר נצרת עלית בצפון הארץ . ב -1988 קבוצה של ארגונים היהודיים שעבדו עם היהדות ברית המועצות פנתה לרב גולדשמידט עם ההצעה לשמש כיועץ להלכה עבור הרבנות הראשית של ברית המועצות.

משפחת גולדשמידט הצעירה עברה ב -1989 לרוסיה הסובייטית בברכת הרבנות הראשית לישראל, הקונגרס היהודי העולמי וקבוצה של ארגונים ופעילים יהודיים שתמכו במחתרת היהודית בברית המועצות. לאחר הגעתו, רב גולדשמידט הקים את בית הדין הרבני הראשון בברית המועצות מאז תקופת סטאלין, שעסק בכל הנושאים הסבוכים של מעמדם האישי של יהודי ברית המועצות לאור ההלכה.

הוא חיבר תשובות רבות בנושא ההלכה היהודית לגבי יהדות הפוסט-סובייטית ופרסם ספר שו”ת תשובות “זיכרון בספר” (מוסקבה, 1996) שכלל אוסף של שמות יהודיים רוסיים לעניין גיטין. ב -1990 בשיתוף עם משרד הפנים הישראלי, הוא יצר את הקווים המנחים כדי לאשרר מחדש את היהודותם של אלו שהסתיר את הזהות היהודית שלהם בתקופה הסובייטית.

ב -1991, לאחר הפוטש הכושל והקמת המדינה הרוסית החדשה, היה גולדשמידט פעיל בהקמת ובניית מבנים קהילתיים של הקהילה היהודית המשוחררת, החל במכללות, בתי ספר יומיים וגני ילדים, בתי תמחוי ומכונים לרבנים, וכלה במבנים פוליטיים, כגון הקונגרס היהודי הרוסי וקונגרס הארגונים והאיגודים היהודיים ברוסיה (KEROOR).

גולדשמידט מייצג את הקהילה היהודית הרוסית גם מבחינה פוליטית. הוא מפרסם מאמרים בעיתונות הבין-לאומית הנוגעים לנושאי האקטואליה. הוא גם פנה פעימים רבות לגופים פוליטיים וציבוריים שונים ,כגון: לסנאט האמריקאי, לפרלמנט האירופי, למועצת אירופה ולכנסת ישראל, “ועדת נאמן” ,לראש ממשלת ישראל, אוניברסיטת אוקספורד, ארגון לבטחון ושיתוף פעולה באירופה , ועדת ברלין בנושא אנטישמיות, ואת אוניברסיטת הרווארד, בשאלות שדנים ובמצב של הקהילה היהודית, ואת האיומים של אנטישמיות באירופה.

בינואר 2005, 500 אנשים, כולל עורכי עיתונים, אנשי רוח ציבוריים ו -19 צירים של דומא פירסמו פנייה לתובע הכללי של רוסיה בה קראו לאיסור של החיים היהודיים המאורגנים ברוסיה, תוך מיחזור האשמות אנטישמיות ששימשו במהלך עלילת הדם בייליס המשפט בקייב בשנת 1912. רב גולדשמידט כתב תגובה מפורטת לכל ההאשמות בעיתון הרשמי ” איזבסטיה”, ופנה במכתב אישי אל לדמיטרי רוגוזין, מנהיג המפלגה הלאומנית “רודינה” (המולדת). לאחר שקיבל את מכתבו של גולדשמידט, רוגוזין התנצל והתרחק מן העתירה.

גולדשמידט לא הורשה להיכנס לרוסיה בספטמבר 2005, וחזר לקהילתו לאחר שלושה חודשים, הודות למערכה בינלאומית. בשנת 2010 על ידי צו מיוחד של נשיא רוסיה, דמיטרי מדבדב, הוא נעשה אזרח של רוסיה. ביולי 2011 נבחר גולדשמידט, הדובר שבע שפות, לנשיא ועידת רבני אירופה, לאחר שכיהן במשך עשר השנים האחרונות כיושב ראש של הוועדה המתמדת.

בינואר 2005, 500 אנשים, כולל עורכי עיתונים, אנשי רוח ציבוריים ו -19 צירים של דומא פירסמו פנייהוא החליף בתפקיד את הרב הראשי של צרפת, יוסף סיטרוק, שהחזיק בתפקיד מאז 1999. רק הנשיא הרביעי של CER בהיסטוריה של 54 שנים, הרב גולדשמידט הוא הרב הראשון ממזרח אירופה להחזיק את תפקיד הנשיא.

כאשר הרב גולדשמידט נטל את ההנהגה של “רבני אירופה” (CER), הוא העביר את מוקד הארגון ממשימתו לאחר מלחמת העולם השנייה לשקם מחדש את הקהילות יהודיות, לגישה צופה פני עתיד, המבקשת לעורר את ההמשכיות היהודית. הוא האמין כי הקמתה של חברה סובלנית שבה פורחים כל המיעוטים, היא סמל מובהק של אירופה חופשית, בריאה ודמוקרטית.

עם זאת, השגת חזון זה היה רחוק מלהיות פשוט. מכשולים מרובים ניצבו בדרך. הגבלות חקיקה נגד טקסים יהודיים, ובמיוחד המצוות המקודשות של ברית מילה ושחיטה, הפכו את החיים היהודיים באירופה לבלתי-אפשרית. קהילות יהודיות במדינות כמו פולין, גרמניה, הולנד וסקנדינביה, חשו מאוימות ותהו מה יביא העתיד.

ב -2016, במהלכו של תהליך פורץ דרך, פעלה הוועידה לקידום הדיאלוג הבין-דתי על ידי פרסום ‘בין ירושלים לרומא’, התגובות התיאולוגיות היהודיות הראשונות למסמך “הנוסטרה אעטאטה” של הכנסייה הקתולית, שפורסם לפני חמישים ואחת שנים. הרב גולדשמידט ביקש לאחד מאחורי מסמך זה את הקהילה היהודית הבין-לאומית וצירף את חתימה על מועצת הרבנים של אמריקה והרבנות הראשית לישראל על המסמך. מהלך זה הביא להתפתחות של הקשרים חיוביים חסרי תקדים בין קהילות יהודיות לקתוליות. נוסף על כך, הקים הרב גולדשמידט את המועצה האירופית הראשונה למנהיגים מוסלמים ויהודים (MJLC) כדי לבנות גשרים ולפתח דיאלוג בין 1.6 מיליון יהודים ל -40 מיליון מוסלמים הגרים באירופה.

בשנת 2011, יסדה ועידת רבני אירופה את פרס לורד יעקובוביץ’ על מנת להעניק לאנשים שהפגינו תמיכה ליהדות אירופה, הגנו על זכויותיהם הדתיות של היהודים ונלחמו באנטישמיות. מאז הוענק הפרס לקנצלרית של גרמניה אנגלה מרקל , מתוך הכרה בתמיכתה האיתנה בדיון על מצוות המילה בגרמניה. בטקס הענקת הפרס, בבית הכנסת הגדול של אירופה בבריסל, הודה הרב גולדשמידט כי ההחלטה להעניק את הפרס לקנצלר גרמניה הייתה קשה, אך נכונה. בין מקבלי הפרס לשעבר נמנו ראש ממשלת צרפת, מנואל וולס, כאות הערכה לתפקידו בהשגת המוסדות היהודיים בצרפת בתקופת הגל של הטרור והמלך פיליפ השישי של ספרד על תפקידו להחייאת החיים היהודיים במדינתו.

בתפקידו כנשיא ה- CER, כתב הרב גולדשמידט מאמרים רבים ופנה לקהלים רבים. חומר זה נאסף לספרו ‘‘Communitati Et Orbi”, שפורסם במקור באנגלית ובהמשך תורגם לגרמנית ולרוסית.

הרב גולדשמידט זכה בפרס ירושלים שניתן לו על ידי יו”ר הכנסת מר אברהם בורג, וב -2002 קיבל הסמכה לשמש מועמד לתפקיד הרב הראשי לישראל על ידי מועצת הרבנות הראשית לישראל. באביב של שנת 2009, רב גולדשמידט לקח שבתון כחוקר אורח במרכז דייוויס באוניברסיטת הרווארד.

ב -27 ביולי 2016 פרנסואה הולנד נשיא צרפת, העניק ל- רב גולדשמידט את התואר “שבלייה” של העיטור הלאומי של “לגיון הכבוד” על תרומתו החשובה ביותר לחיזוק היחסים בין רוסיה לצרפת.

לרבי פנחס ולאשתו דרה שבעה ילדים, שחמישה מתוכם נשואים ושמונה נכדים.